יום רביעי, 15 באוגוסט 2007

צעדת המוות (18.1.45—סוף אפריל 1945)

לקראת סוף המלחמה, כשבעלות הברית התקרבו בצעדי ענק ותבוסת הגרמנים הייתה ברורה, הגרמנים הרסו את המחנות כדי להעלים את מעשיהם והוליכו את היהודים לגרמניה על מנת שיעזרו למאמץ המלחמתי
תוך כדי הריגת כל החלשים במה שכונה "צעדת המוות".

כאשר נשמעו ההדים של תותחי הצבא הסובייטי, שרה ראתה את הפחד בעיני הגרמנים, ובעצמה שמחה מאוד.

הצעדה התחילה בקור המקפיא והשלג של ינואר, מה שגרם למותם של רבים. מכעיסה את שרה העובדה ששחרורם התעכב ב-4 חודשים והמונים מתו בגלל "האידיוטים האלה".


שרה מספרת שהגרמנים העסיקו את היהודים במהלך הצעדה בעבודות מזדמנות שונות: למשל, הוטל עליהם ליישר את שדות התעופה שבנות הברית הרסו במהלך המלחמה.

שרה מצאה שהקטע "צעדת המוות" מאת זלמן גיטלר מבטא היטב את רגשותיה וחוויותיה מצעדת המוות.
היא זוכרת שמדי פעם נתנו להם לישון במחנה נטוש והעבירו אותם לחדרי מקלחת היכן שציפו שיזרום גז, אך למעשה זרמו מים קרים..הם לא קיבלו מגבת כמובן.

שרה נזכרת בצער רב בורה וייס, צעירה הונגריה בת 17, בת יחידה לזוג רופאים אמידים (ולכן גם מפונקת). היא הייתה שחרחורת עדינה אשר הגיעה לא מזמן למחנה (הונגריה הסגירה יהודים יותר מאוחר) וכשהשומר פתח את השער כדי שייצאו לצעדה, היא קראה "לא בא לי" בהונגרית ונורתה. שרה זוכרת כתם אחד אדום על השלג הלבן. היא הזדעזעה מכך קשות, למרות שלאחר מכן היא ראתה אנשים רבים מתמוטטים או נורים בצעדה והוכרחה לשים את גופותיהם על מריצות ולהוציאם.
שרה זוכרת כתם אחד אדום על השלג הלבן
היא מסבירה שהחוויות הקשות רודפות אותה והיא נאלצת "לשחק אותה" שהכל בסדר למרות הכאב. שרה מאוד התרגשה כאשר נכדתה יעל הנציחה את ורה וייס בביקורה ביד ושם ע"י מילוי דף עד (הרי היא הייתה בת יחידה—אין לה שום שריד, שום זכר). שרה הופתעה לטובה מכך שהדור הצעיר באמת לוקח את הנושא ברצינות שכזאת.
שרה מאוד התרגשה כאשר נכדתה יעל הנציחה את ורה וייס, הרי היא הייתה בת יחידה—אין לה שום שריד, שום זכר


שרה נזכרת ברגש שבמהלך הצעדה האיומה, באמצע כל השלג והקור, אשה אחת בשם בלומה (מבית דתי) אמרה כאשר הם היו תחת כיפת השמים: "לפי חשבוני, הערב ליל הסדר". ככה, בלי שום לוח שנה, בלי יומן ובאמצע כל הסבל, בלומה נזכרה ביציאת מצרים—הישועה הגדולה של היהודים לפני שנים רבות.
"לפי חשבוני, הערב ליל הסדר"
ככה, בלי שום לוח שנה, בלי שום יומן ובאמצע כל הסבל

עד היום, שרה נזכרת בבלומה בכל ליל סדר כאשר ניניה שואלים את הקושיות.

שרה ונינה איתי עם ההגדה בליל הסדר. ברגע זה שרה נזכרת בבלומה


תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

זאת נחדה שלך?איזה מתוקה!!!!