Sosnowiec Poland
סוסנוביץ סוסנוביץ ממוקמת בדרום מערב פולין באזור זגלמביה. ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית במקום כ- 28,000 נפש.בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הנאצים ותושביה היהודים הפכו מטרה לפגיעות ולהתנכלויות. בית הכנסת הגדול נשרף, גזרות כלכליות והגבלות נחתו עליהם, נוסף על האלימות הפיזית שהופעלה נגדם.בימי הכיבוש הראשונים מונה משה מרין לראש היודנראט, ובתחילת 1940 הוקם בראשותו מרכז יודנראטים שהיה אחראי על כל עניני היהודים באזור שלזיה עילית.יהודי המקום חויבו להתייצב לעבודת כפייה, ובמרוצת הזמן נשלחו למחנות של עבודת כפייה. על ביצוע גזירה זו הופקד משרד הס"ס לעבודת זרים בשלזיה עילית, הידוע בכינויו "ארגון שמלט". שילוח עובדי הכפייה נעשה בסיוע היודנראט במקום. היודנראט פעל להקמת בתי מלאכה (שופים) שהיו בבעלות גרמנית להעסקת עובדים יהודיים, כדרך הצלה באמצעות עבודה.בתקופה זו חלה התעוררות בפעילות תנועות הנוער. הן עסקו בהוראה כתחליף למערכת החינוך, וכן בהכשרה מקצועית ובהגשת סיוע לנזקקים.ממאי 1942 החלו הגירושים שיעדם היה למחנה אושוויץ. בחודש אוגוסט נקראו כל יהודי סוסנוביץ, וכן יהודי הסביבה, להאסף בככר העיר. לאחר סלקציה שולחו כ- 8,000 יהודים לאושוויץ. תנועות הנוער ניהלו תעמולה נגד התייצבות לגירוש, וניסו לארגן התנגדות מחתרתית, שנתקלה בקשיים רבים עקב היעדר תנאים טופוגרפיים מתאימים, וכן נסיונות לחדור למחתרות אחרות נכשלו.באוגוסט 1943 הוחל בחיסול הגטו. לאחר השילוחים נשארו כ- 1,000 יהודים, שגם הם גורשו בשלב מאוחר לאושוויץ.מבין הצעירים הצליחו מעטים להימלט לסלובקיה ולהונגריה. הרב ר' ישעיהו אנגלרד, רבה של סוסנוביץ, רועה נאמן לעדתו, התמסר בהתלהבות ובמסירות נפש למלאכת הקודש של עזרה והצלה...כשהחלו הגירושים מגיטו סוסנוביץ, דרשו תחילה מן ה"יודנראט" להמציא להם משלוח של אלפיים יהודים. ראש ה"יודנראט" מארין עמד על כך שרבני העיר יסכימו לסידור זה, שלפיו ה"יודנראט" יחבר רשימה של יהודים הנידונים למשלוח מן העיר. לשם כך כינס את רבני העיר ותבע מהם להודיע על הסכמתם. אך הרב ישעיהו אנגלרד קם ופסק באומץ רוח, כי מעשה כזה הוא נגד הדין, ושאסור ליהודים להמציא לשלטון רשימה כזאת. אין להרשות ליהודים להסגיר את אחיהם לידי מרצחים ולדון דיני נפשות, בפרט שהנידונים חפים מכל פשע. מארין נתכעס כעס גדול והחליט לבצע את מזימתו. אך כמעשה נקם נגד הרב, צירף לרשימה את שמו ואת שמות בני משפחתו. אחר כך התחרט על מעשהו, אבל היה מאוחר מדי. כשנתמלאו קרונות המשא של הרכבת אדם רב, ומארין ראה בין המגורשים את הרב, שעמד בין היהודים המצטופפים שם והשמיע באוזניהם דברי ניחומין ובטחון, פקד להוציא את הרב מקרון הרכבת, למען ילך וישוב לביתו.שאלו הרב: "אם אצא מכאן, יצטרך יהודי אחר למלא את מקומי?" "כן" השיב מארין ונעץ מבטו בעדת יהודים המבוהלים. "אם כן, לא אלך" אמר הרב ונדחק לתוך קרון המשא...[יוסף פרידנזון, "אלה אזכרה", כרך ו, ניו יורק תשכ"ה]
סוסנוביץ סוסנוביץ ממוקמת בדרום מערב פולין באזור זגלמביה. ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית במקום כ- 28,000 נפש.בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הנאצים ותושביה היהודים הפכו מטרה לפגיעות ולהתנכלויות. בית הכנסת הגדול נשרף, גזרות כלכליות והגבלות נחתו עליהם, נוסף על האלימות הפיזית שהופעלה נגדם.בימי הכיבוש הראשונים מונה משה מרין לראש היודנראט, ובתחילת 1940 הוקם בראשותו מרכז יודנראטים שהיה אחראי על כל עניני היהודים באזור שלזיה עילית.יהודי המקום חויבו להתייצב לעבודת כפייה, ובמרוצת הזמן נשלחו למחנות של עבודת כפייה. על ביצוע גזירה זו הופקד משרד הס"ס לעבודת זרים בשלזיה עילית, הידוע בכינויו "ארגון שמלט". שילוח עובדי הכפייה נעשה בסיוע היודנראט במקום. היודנראט פעל להקמת בתי מלאכה (שופים) שהיו בבעלות גרמנית להעסקת עובדים יהודיים, כדרך הצלה באמצעות עבודה.בתקופה זו חלה התעוררות בפעילות תנועות הנוער. הן עסקו בהוראה כתחליף למערכת החינוך, וכן בהכשרה מקצועית ובהגשת סיוע לנזקקים.ממאי 1942 החלו הגירושים שיעדם היה למחנה אושוויץ. בחודש אוגוסט נקראו כל יהודי סוסנוביץ, וכן יהודי הסביבה, להאסף בככר העיר. לאחר סלקציה שולחו כ- 8,000 יהודים לאושוויץ. תנועות הנוער ניהלו תעמולה נגד התייצבות לגירוש, וניסו לארגן התנגדות מחתרתית, שנתקלה בקשיים רבים עקב היעדר תנאים טופוגרפיים מתאימים, וכן נסיונות לחדור למחתרות אחרות נכשלו.באוגוסט 1943 הוחל בחיסול הגטו. לאחר השילוחים נשארו כ- 1,000 יהודים, שגם הם גורשו בשלב מאוחר לאושוויץ.מבין הצעירים הצליחו מעטים להימלט לסלובקיה ולהונגריה. הרב ר' ישעיהו אנגלרד, רבה של סוסנוביץ, רועה נאמן לעדתו, התמסר בהתלהבות ובמסירות נפש למלאכת הקודש של עזרה והצלה...כשהחלו הגירושים מגיטו סוסנוביץ, דרשו תחילה מן ה"יודנראט" להמציא להם משלוח של אלפיים יהודים. ראש ה"יודנראט" מארין עמד על כך שרבני העיר יסכימו לסידור זה, שלפיו ה"יודנראט" יחבר רשימה של יהודים הנידונים למשלוח מן העיר. לשם כך כינס את רבני העיר ותבע מהם להודיע על הסכמתם. אך הרב ישעיהו אנגלרד קם ופסק באומץ רוח, כי מעשה כזה הוא נגד הדין, ושאסור ליהודים להמציא לשלטון רשימה כזאת. אין להרשות ליהודים להסגיר את אחיהם לידי מרצחים ולדון דיני נפשות, בפרט שהנידונים חפים מכל פשע. מארין נתכעס כעס גדול והחליט לבצע את מזימתו. אך כמעשה נקם נגד הרב, צירף לרשימה את שמו ואת שמות בני משפחתו. אחר כך התחרט על מעשהו, אבל היה מאוחר מדי. כשנתמלאו קרונות המשא של הרכבת אדם רב, ומארין ראה בין המגורשים את הרב, שעמד בין היהודים המצטופפים שם והשמיע באוזניהם דברי ניחומין ובטחון, פקד להוציא את הרב מקרון הרכבת, למען ילך וישוב לביתו.שאלו הרב: "אם אצא מכאן, יצטרך יהודי אחר למלא את מקומי?" "כן" השיב מארין ונעץ מבטו בעדת יהודים המבוהלים. "אם כן, לא אלך" אמר הרב ונדחק לתוך קרון המשא...[יוסף פרידנזון, "אלה אזכרה", כרך ו, ניו יורק תשכ"ה] 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה