שרה מספרת שזוועות השואה לא מרפות, לא עוזבות אותה. היא מתעוררת בלילה מהסיוטים בצעקות, מיוזעת.. סיוט אחד שחוזר על עצמו הוא זיכרון מהמחנה גלייביץ', זכרון בו היא עומדת כך שגבה מופנה אל הגדר החשמלית ומנגד עומד מאיים עליה חייל נאצי עם רובה וכלב ציד הנובח נביחות איומות. היא יודעת שאם תצעד אחורה, תתחשמל, ואם תצעד קדימה השומר הנאצי יירה בה (במציאות, החייל הרפה ממנה לבסוף—הוא רק רצה להשתעשע..).
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה